Streptococcus pneumoniae
 Streptococcus pneumoniae
| |
|---|---|
Streptococcus pneumoniae
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | חיידקים אמיתיים |
| מערכה: | Firmicutes |
| מחלקה: | Bacilli |
| סדרה: | Lactobacillales |
| משפחה: | Streptococcaceae |
| סוג: | Streptococcus |
| מין: | Streptococcus pneumoniae |
| שם מדעי | |
 Streptococcus pneumoniae
| |
| שמות נוספים | |
|
Pneumococcus | |
Streptococcus pneumoniae, הידוע גם כפנאומוקוק או פנוימוקוק, הוא חיידק נקד גרם חיובי המהווה את הגורם העיקרי של דלקת ריאות ואחד הגורמים של דלקת קרום המוח, דלקת אוזניים ואלח דם. מקור השם מיוונית: פנאומו πνεύμων = ריאה; קוקוס κόκκος = גרגר.
הפנאומוקוק התגלה ב-1881 על ידי לואי פסטר, ברוק של חולה כלבת, ותוך כשנתיים אופיין כגורם דלקת ריאות אונתית וכחיידק הנצבע בצביעת גרם. במיקרוסקופ הוא נראה בדרך כלל בזוגות (דיפלוקוקים). במחצית הראשונה של המאה ה-20 זוהו המבנה, התכונות והמגוון האנטיגני (מעל 80 סרוטיפים) של הפוליסכריד (רב-סוכר) של קפסולת החיידק.[1] מחקר בצה"ל מצא שהפנאומוקוק עובר ברוק כאשר שותים מאותם כלים. שכיחות גדולה של העברת החיידק נמצאה בטירונות.[2]
טיפול ומניעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניסיונות לפיתוח חיסון נגד פנאומוקוק בבני אדם ידועים מ-1911 וב-1913 דווח על הצלחה בניסוי מבוקר של חיסון עם 60,802 כורי זהב בדרום אפריקה באמצעות הזרקת פנאומוקוק מומת. בשנות ה-1940, היה זה גילוי האנטיביטיקה פניצילין שהביא לקידום המשמעותי ביותר של הטיפול בזיהומים פנאומוקוקליים, והעניין בחיסונים פחת. אך ב-1977 הורשה לראשונה לשימוש בארצות הברית חיסון פוליסכריד מנוקה נגד פנאומוקוק, תוצרת חברת מרק. חיסון זה הכיל פוליסכרידים של 14 זני פנאומוקוק והוא הוחלף בשנת 1983 בחיסון דומה המכיל 23 זנים, בשם פנאומווקס (PPSV23, Pneumovax). מחקרים שפורסמו עד 2021 לגבי חיסוני פוליסכריד הראו ירידה בהשפעת החיסונים לאורך השנים, ייתכן עקב התפשטות זנים שלא נכללו בחיסון, וכן יעילות מופחתת בגילאים המבוגרים יותר. נוסף על כך, חיסוני פוליסכריד אלו אינם יוצרים חסינות בתינוקות ופעוטות.[3]
בשנת 1980 פורסמה שיטה חדשה לחיסון (נגד דלקת קרום המוח מחיידק המופילוס אינפלואנזה), באמצעות צימוד חלבון דמוי רעלן דיפתריה לקפסולת חיידק. בעקבות זאת, פותח על ידי חברת Wyeth (שנרכשה בהמשך על ידי פייזר) חיסון פוליסכריד מצומד (PCV, Polysacharide Conjugated Vaccine) נגד פנאומוקוק, בשם פרבנאר (Prevnar7).[3] בארצות הברית הונהג מתן חיסון פרבנאר נגד שבעה זנים של החיידק (PCV7) לכלל הילדים החל משנת 2004. ב-2008 פורסם מחקר תצפיתי (לא מבוקר הקצאה אקראית) שבוצע בארצות הברית ושמצא כי החיסון הוריד משמעותית את השימוש באנטיביוטיקה ואת הביקורים אצל רופאים.[4] ב-2009 הוא נכלל בסל התרופות לילדים ולחיסוני השגרה בישראל וניתן בגיל חודשיים, ארבעה חודשים ושנה.[5] למבוגרים הומלץ חיסון לאלו שעברו כריתת טחול, בעלי מחלות המדכאות את המערכת החיסונית ועוד.[6]
ניתוח תמותה-מכלל-הסיבות של נבדקים בוגרים בניסויים מבוקרים פורסם בשנת 2013 בספריית קוכריין ובו נמצא כי מתוך סך של 47,560 נבדקים ב-14 ניסויים שדיווחו על תמותה,[א] 1,018 נבדקים מתו בקבוצות החיסון לפנאומוקוק ו-1,039 מתו בקבוצות הביקורת. ההבדל לא נמצא משמעותי סטטיסטית.[7] ב-2015 פורסמו תוצאות ניסוי קליני מבוקר בחיסון פוליסכריד מצומד PCV15 (Vaxneuvance) שהראה הפחתה ב'דלקות ריאה שנרכשו מחוץ-לבית-חולים עם אחד מ-15 הזנים של פנאומוקוק של אותו חיסון'. ההפחתה הייתה משיעור של 0.25% ל-0.16% מהנבדקים במעקב של כ-4 שנים.[8] ניסוי זה הוא היחיד שהיה מבוקר הקצאה אקראית מבין מחקרי חיסוני פנאומוקוקוס בבני אדם בוגרים שעליהם דווח במטא-אנליזה שפורסמה ב-2023.[9]
הערות לגרף:
(1) אירועים לא רצויים חמורים מוגדרים ככאלו הגורמים לליקוי תפקודי, אשפוז, הארכת אשפוז, מוות או כדומה. וכוללים הופעת גידולים שונים, הפרעות בדרכי השתן, במקום ההזרקה, בכלי דם ועוד.
(2) אבחנות כרוניות חדשות - במהלך 6 חודשים ראשונים מההזרקה.
(3) דלקות ריאה שנרכשו בקהילה (כלומר מחוץ לבית חולים), כולל זנים שלא נכללו בחיסון.
(4) לא כולל זיהומי פנאומוקוקוס בזנים שלא נכללו בחיסון.
* זריקת הפלסבו בניסוי זה הכילה 0.125 מ"ג אלומיניום, ריכוז זהה לזריקת החיסון.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Streptococcus pneumoniae, באתר ITIS (באנגלית)
- Streptococcus pneumoniae, באתר NCBI (באנגלית)
- Streptococcus pneumoniae, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- Streptococcus pneumoniae, באתר GBIF (באנגלית)
- שירות הידען, מדי שנה מתרחשים בעולם כ – 2 מיליון מקרי מוות כתוצאה מחיידק הפנוימוקוק, באתר "הידען", 16 במרץ 2010
- פנאומוקוק,אתר חיסונים
- Streptococcus pneumoniae, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סטרפטוקוקוס פנומוניה, דף שער בספרייה הלאומית
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מתוך 18 ניסויים מבוקרים שכללו 64,852 נבדקים
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Pinkbook: Pneumococcal Disease | CDC, www.cdc.gov, 2022-09-21 (באנגלית אמריקאית)
- ^ דן אבן, מחקר: 1 מכל 3 טירונים בצה"ל נדבק בחיידק ריאות מסוכן, באתר הארץ, 16 במרץ 2010
- ^ 1 2 Daniel M. Musher, Ronald Anderson, Charles Feldman, The remarkable history of pneumococcal vaccination: an ongoing challenge, Pneumonia (Nathan Qld.) 14, 2022-09-25, עמ' 5 doi: 10.1186/s41479-022-00097-y (באנגלית)
- ^ דרוש: חיסון נגד חיידק פנוימוקוק, אתר BEOK
- ^ ד"ר איתמר גרוטו, הוספת החיסון נגד חיידק הפנוימוקוק לשגרת החיסונים בישראל, באתר חברה ישראלית לפדיאטריה אמבולטורית, 20/4/2009 (בעברית)
- ^ אלקנה, לוח החיסונים המומלצים למבוגרים, ינואר 2014, באתר משרד הבריאות, 1/2014
- ^ Sarah Moberley, John Holden, David Paul Tatham, Ross M. Andrews, Vaccines for preventing pneumococcal infection in adults, The Cochrane Database of Systematic Reviews 2013, 2013-01-31, עמ' CD000422 doi: 10.1002/14651858.CD000422.pub3 (באנגלית)
- ^ 1 2 Marc J. M. Bonten, Susanne M. Huijts, Marieke Bolkenbaas, Chris Webber, Scott Patterson, Samantha Gault, Cornelis H. van Werkhoven, Anna M. M. van Deursen, Elisabeth A. M. Sanders, Theo J. M. Verheij, Michael Patton, Anne McDonough, Anita Moradoghli-Haftvani, Helen Smith, Tracey Mellelieu, Michael W. Pride, Graham Crowther, Beate Schmoele-Thoma, Daniel A. Scott, Kathrin U. Jansen, Rita Lobatto, Bas Oosterman, Nils Visser, Esther Caspers, Andre Smorenburg, Emilio A. Emini, William C. Gruber, Diederick E. Grobbee, Polysaccharide conjugate vaccine against pneumococcal pneumonia in adults, The New England Journal of Medicine 372, 2015-03-19, עמ' 1114–1125 doi: 10.1056/NEJMoa1408544 (באנגלית)
- ^ Jennifer L. Farrar, Lana Childs, Mahamoudou Ouattara, Fahmina Akhter, Amadea Britton, Tamara Pilishvili, Miwako Kobayashi, Systematic Review and Meta-Analysis of the Efficacy and Effectiveness of Pneumococcal Vaccines in Adults, Pathogens (Basel, Switzerland) 12, 2023-05-19, עמ' 732 doi: 10.3390/pathogens12050732 (באנגלית)
